ליהיא חיון
תנועה
בעולם האנושי כל נפש, אובייקט וגוף נעים באופן טבעי במרחב. עם רצון ואולי גם בלי, זה לצד זה או אחד נגד השני. לפעמים מתנגשים ואולי קצת דוחפים.
אך האם יש חוסר תנועה? מעצם העובדה שכל אובייקט, דימוי ונפש בעולם נעים בצורה כזאת או אחרת או מהווים תנועה מסביבם, כל תזוזה רצויה ולא רצויה הופכת לתנועה.
תנועה מהירה, תנועה איטית, תנועה מלאה ואולי תנועה חלקית. אולי כן אולי לא.
תנועה היא החיבור בין מגע לאובייקט בין דבר נע לדומם, בין תהייה לאמירה. בין גוף לאלמנט.
לאחרונה נחרץ גורלה של אישה קרובה אליי להיות בכיסא גלגלים לתקופת זמן לא ידועה, המציאות החדשה אליה היא נכלאה בטעות גמורה של חוסר ריכוז וזקנה, טלטלה את עולמה בין החיים והעצמאות האישית לקריאה לעזרה בשגרה הבסיסית. בין המעברים בין הבתי חולים, לבתי ההבראה, בין ניתוח אחד לאחר- ושוב ושוב, עלו בי תובנות הנוגעות לחוסר ההערכה והכרת התודה על הדברים שבעיניי נראו כברורים מאליו. איך ברגע, בשנייה אחת ללא הכנה מוקדמת אנו חותמים עם או בלי רצון את עתידנו לשעה, שבוע, חודש ואולי אפילו שנים ונצח בעולם האנושי. כיצד מתרגלים פתאום לחוסר התנועה, כאשר דבר זה מוביל את החברה האנושית והעולם מלא בתשוקה לה?
התערוכה שבחרתי להקים עוסקת בנתיביה של התנועה, בין המרחב הפיזי למרחב הלשוני. המגע והמשחק בין הגוף לחומר, בצורה מופשטת יותר ואולי קצת פחות. משחקי הגבהים המהלכים בין גבולות הדו מימד לתלת. בין החיבור לניתוק. בין המצוי לאבוד.