רוני ארליך
יומן תערוכה
התערוכה שלי יומן תערוכה. אני פשוט מציירת מתוך- תחושה. כל יום עבודה, גם היא קטנה, ממלאת את הדף, או לא ממלאת את כולו ובעיקר פשוט זורמת עם התחושות שלי. התחלתי ב11\11 ומאז אני מנסה כל יום לעשות עבודה, לפחות אחת בפורמט קבוע ולעיתים גם יותר מהציורים הראשוניים שלי מורכבים בעיקר מפנים, פה ושם יש דברים קצת יותר מיוחדים ולאט לאט ככל שעבר הזמן הבנתי שאני צריכה להתחיל לחשוב מחוץ לקופסא. כשהתחלתי לעבוד באופן הזה גיליתי אהבה מוזרה ביותר לאוזניים וגם לחלקי פנים אחרים. יש משהו באוזניים שגורם לחקור את הפרטים הקטנים, האור והצל, הצורות המשונות שנוצרות בחלל האוזן וכמובן גם חלקי פנים אחרים: עיניים, שזאת תמיד הייתה האהבה הכי גדולה שלי, מאז ומתמיד, אף שתמיד שנאתי בעבר לצייר ועכשיו אני פשוט לא מפסיקה לצייר אפים ושפתיים. הבנתי שאני בן אדם שמאוד מחובר לפנים אז התחלתי לפרק אותם לאיברים שונים בפנים. ככל שעבר הזמן, הטכניקה הציורית שלי השתפרה, התחלתי יותר פחות פרפקציוניסטית ויותר לזרום עם תהליך עבודה שכיף לי איתו. בתחילת הדרך התקשיתי בפיתוח התערוכה והבנתי שאני לא אוהבת את מה שאני עושה ושאני רוצה לעזוב את המגמה. החלטתי שאני לא רוצה להישאר במקום לא טוב לי בו ואמנם בסוף נשארתי במגמה אבל אני עדיין עומדת מאחורי המשפט הזה. המורים ניסו לשכנע אותי להישאר והצליחו בסופו של דבר. עלינו על קונספט כיף , נוח ומאוד מרגש שמותאם בשבילי. אני יוצרת כל יום (משתדלת) ועושה יומן תערוכה. בו אני מכניסה את תחושות שלי לתוך הציור, אני גם פעם ב.. אפילו אוהבת לכתוב את התחושות שלי או סתם מילים רנדומליות שקופצות לי לראש. אפילו כותבת שירים שאני מחוברת אליהם ורוצה להכניס אותם לתוך תערוכה. כשהתחלתי לעשות את מה שאני אוהבת ולא את מה "שמצופה ממני לעשות" התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב וגם העבודות התחילו לצאת הרבה יותר טוב. הבנתי אצלי שהכל פועל לפי הגישה שלי, לרוב. אם אני באה בגישה של רוצה לעבוד, רוצה לצייר או במקרה של התערוכה הזאת גם רוצה להעסיק את עצמי בזמן שיעורי אזרחות אז אני מעסיקה את עצמי (גם לא בשיעורי אזרחות) ואני עושה דברים שאני אוהבת ומחוברת אליהם ובסוף גם יוצאים כמו שאני רוצה. אני מודעת לזה שאני לא ציירת "פנומנלית" ואני תמיד מאוד ביקורתית עם עצמי ואני תמיד חושבת שאנשים גם ביקורתיים כלפיי ולכן אני ניסיתי לעשות "מושלם", אבל- א. אין דבר כזה "מושלם" , ב.מושלם=משעמם. הרבה יותר נוח לי לעבוד לפי תחושה ולפתח את העבודות שלי למקומות אחרים ואפילו שדי קיצוניים בשבילי ואני מאוד נהנית מזה.