שירה ברוידא
תמונתם של הדוריאן גרייס
תערוכת הגמר שלי, "תמונתם של הדוריאן גרייס" עוסקת בראש ובראשונה בזכרון אישי - זיכרון של רגעים שלי עם חברים, רגעים שמחים מתנועת הנוער וכמו כן גם רגעים ומשכי זמן עם המשפחה. ההגעה לנושא זה לא הייתה פשוטה או מיידית. תחילה, רציתי שהתערוכה תתעד אך ורק רגעים מאושרים שלי עם חברים קרובים או בצופים, ו"תשמור" על התחושות האלו לנצח על הנייר לאחר שחיי יתקדמו הלאה לאחר סיום התיכון.
אולם, בתהליך העבודה על התערוכה נוכחתי שיש דברים ותחושות שאיני מסוגלת אלא ליצור עליהם אמנות, וכאשר סכר היצירה נפרץ, גם עליהם היה לפרוץ החוצה. ה"דברים" הללו הם המשפחה שלי, ההתמודדות שלה ושלי עם מות אמי ב-2016 והאופן בו הוא השאיר אותנו. גם בהקשר זה יש לא מעט רגעים, ממושכים יותר, שתיעדתי בעזרת עבודותי - אמיתיים ולא אמיתיים, רובם הגדול לא מאושר כמו אותם רגעי שמחה עם חברי. מכאן, תערוכתי הפכה לבליל של רגשות, מחשבות, זכרונות ושנים.
הספר "תמונתו של דוריאן גריי" מאת אוסקר ווילד, ממנו נטבע שם התערוכה, עוסק גם הוא, ברמה מסויימת, בתיעוד זיכרון ע"י אמנות. בספר, דוריאן מביע משאלה להישאר צעיר לנצח במראהו, ושמנגד דיוקנו, אותו צייר חברו, יזדקן ויתכער במקומו. אולם, זה לא בדיוק מה שקורה - דוריאן אמנם נשאר צעיר ויפה, אך הדיוקן מנגד אינו מתכער בחלוף השנים, אלא בכל פעם שדוריאן מתנהג בפחות ופחות מוסריות וחמלה. ספר זה השאיר אותי בשאלה לעומת התערוכה שלי - מהו הדיוקן ומהו הדוריאן גריי שלי? מתי האמנות שלי מראה גרסה אידיאלית לעומת המציאות, ומתי ה"הכל בסדר" במציאות נסדק אל מול העבודות שלי?
התערוכה שלי מורכבת בעיקר מציורים - רובם בצבעי אקריליק או שמן, בהם אני משתמשת בצבעוניות ובדימויים, רבים מהם לקוחים מתוך רגעים בחיי, עולם המדע ועוד, על מנת לתעד את הרגעים ומשכי הזמן הללו. לצד הציורים מוצגות שתי עבודות סריגה, המהדהדות את זרי האבל השונים שאמי קיבלה או שהייתה צריכה לקבל לפני שש שנים. העבודה על הזרים הללו, שנעשתה בהשקעה ועמלנות לאורך זמן רב, מהווה גם היא מעיין רגע המתועד בתערוכה דרך הזרים ובכך מתעדת זיכרון חדש נוסף.