רומי שמעון
שבירה פירוק והרכבה
מגיל צעיר אני מציירת ריאליזם. אני רגילה להניח כל טיפת צבע במקום המדויק לה ולדאוג לאסתטיקה ולסימטריה מוחלטת. תהליך העבודה שלי מאז ומתמיד נע מדמות אל החלל מסביבה. השליטה הזו בצבע מהווה עבורי מעין סדר וביטחון. בני אדם לא יכולים להימנע מסדר קטלוג ומיון, ולמעשה, כאנשים, אנחנו לא יכולים לשרוד בלי סדר, ומתנהלים בתוך עולם ממוין ומקוטלג. סדר הוא מקור ביטחון עבורנו. יש בו תכנון, מבנה ברור ונהלים סדורים. בכל התחומים האנושיים יש התייחסות לסדר - החל ממתמטיקה ופיזיקה ועד אמנות ומדעי הרוח שיוצרות הפרה בסדר או תוהות לגביו. אפילו אלוהים מתחיל מלסדר את העולם ומבדיל בין דבר לדבר- יום ולילה, זכר ונקבה, שחור ולבן. אולם, כיום אנחנו מסתייגים ואומרים כי החיים הם לא שחור ולבן. לעומת זאת, כאוס מוגדר כהפרעה, ומהווה קיום של חוסר תודעה, ואילו התודעה היא זו שמנסה להבין ולעשות סדר בכאוס הטבעי. יחד עם זאת, לבסוף, הפחד מהניוון והחוסר הוא זה שדוחף אותנו אל מחוץ לסדר לקחת סיכונים ולגלות דברים חדשים. התהליך שלי התחיל מהרצון לטפל בדחף שלי לשלמות, לאסתטיקה לסדר. החלטתי להפוך את עולם היצירה הנוח והמוכר לי, וללכת למקום שהרגשתי שהוא הכי רחוק ממני, מקום חדש ולא בטוח. נתתי לתהליך להכתיב לי את העבודה, ראיתי איך השליטה שהתרגלתי אליה כציירת ריאליסטית נלקחת ממני, וזה סחף אותי. העבודות בתערוכה עוסקות באיזון בין סדר ושלמות לכאוס בחיי, ובהתנגשות ביניהם, על ידי רישום חופשי, פירוק והרכבה מחדש של דימויים, כתם וקו אשר באים ונמחקים בתוך שדה הציור לצד קטעי גוף שמשייטים ללא קרקע וסדר בטוחים.