עמית מנור
בשבילי, צמחים הם חלק בלתי נפרד מהאופן בו גדלתי. אני יודעת שזה לא בהכרח מייחד אותי כיוון שצמחים נמצאים בכל מקום ומאפיינים כל משפחה ישראלית. הרי כל כך הרבה משפחות יוצאות לטיולים בשבת בבוקר לראות כלניות, מניחות זרי פרחים לשולחן הבית, וכמעט כל אחד יודע מה הם פרחי בר מוגנים ואילו פרחים מותר לקטוף.
בגלל הרקע והתעסוקה של המשפחה שלי, לצמחים יש חשיבות רבה וסימבוליות מסוימת, כמו סימן היכר שמאפיין את הקבוצה הזאת. הזכרונות החרוטים ביותר בראשי הם אלו מטיולים משפחתיים בהם סבא שלי דאג שנדע לשנן ולזהות את השם הבוטני של כל פרח שעברנו בדרכנו, לחזור הביתה מכל ארוחה אצל דודים שלי עם ארגז מלא במגוון עלים מגינת הירק, ולשבת בשישי בערב לפני האוכל בסלון כדי לפתור תשחצים.
בחרתי להקדיש את התערוכה למשפחה שלי וליצור מעין תחושה נוסטלגית, של הדימויים שעבורי מזכירים משפחה וזכרונות ילדות. רציתי ליצור תחושה של ביתיות וחום, ובמקביל גם להציג את החשיבות של פרחים עבורי.
הרישומים הבוטנים בתערוכה מציגים צמחים בהיבט מדעי, אך גם מציגים סוג של אוסף. הבחירה של כל צמח שנכלל בתערוכה היא מחושבת, ונובעת מתוך למידה של שמו הבוטני וחשיבה של מה הצמח מסמל עבורי. כמו כן, המיצב בתערוכה מורכב מפרחים שיבשתי במהלך החודש האחרון מהגינה של סבא וסבתא שלי, המביע מעין "שמירת זכרון" המתקשר לזכרונות הילדות שלי ולנסיון לשמר אותם. המיצב יוצר מצב דינמי בתערוכה בה הפרחים נראים שונה בכל יום- בעודם עדיין בתהליך הייבוש.