גוני גריסרו
תשוקה
ריחות של תבלינים ודגים מתערבבים להם באוויר, מוזיקה בשפה זרה אבל כל כך קרובה בו זמנית. כתף לכתף ומבט חטוף, התמקחות על שקית של בננה מיובשת ואישה זקנה מחייכת בלי שיניים. גואטמלה.
התבוננתי מבעד לעדשת הזיכרון שלי והתמונות היו צבועות בצבעים עזים. תרבות. האם אני בוחרת להתבונן עליה מבחוץ או מבפנים? אני משוטטת בין הצדדים, גואטמלה, ישראל, והחיפוש אחר המקום שלי ביניהן.
בעולם המערבי בו אנו חיים חלק ניכר מהשמחה שלנו תלויה במידת הצלחתנו באופן כללי וממצבנו הכלכלי בפרט. בגואטמאלה, זיהיתי דיסוננס בין רמת העוני לרמת האושר. האושר טהור, הוא מגיע מבפנים ומהאנשים הסובבים. פתאום הדמויות המרכזיות בחיים הם מוסיקה, אוכל, אנשים ובעלי חיים. במסע היצירה שלי הם טיפסו אחד על השני, כך שנוצר קולאז' בין כל מרכיבי התרבות.
נקודה ועוד נקודה ועוד אחת, כולן בציור נרקמות יחד למארג שלם. אותה חזרתיות מופיעה בפירוק תירס, איסוף פולי קפה וקישוט בדים בעבודת יד. ומנקודה אל כתם, ועוד כתם, בטקסטורות גדושות בעלות תנועה מרובה, חורטים פנים ובתים, ללא מרווח נשימה.
ולצד כל אלו – ישראל - שוק הכרמל. צעקות, קשישים, תנועתיות ותשוקה שמציפה את המרחב. בתוך כל אלו אני מציצה ומנסה לקרב את הצופה לחוויה שלי ולדמיון שאני רואה בין התרבויות.