רז ליזרוביץ
עד החתונה זה יעבור?
נהוג לראות באירוע החתונה את אחד הרגעים המכוננים, מרגשים ומאושרים בחייו
של אדם. פסגת השאיפות. שיא השיאים. פעולה תרבותית שבלעדיה חיינו נראים כלא
מוגשמים או לא שלמים.
אנו שואפים מגיל צעיר לעמוד מתחת לחופה עם בן/בת זוג ולהגשים את ייעודנו
בחיים- להקים בית בישראל. כל ילדה מגיל הגן כבר חולמת על עצמה בשמלת כלה
עומדת מתחת לחופה עם אהוב ליבה. כמו באגדות.
החברה ככלל, מקדשת את מוסד הנישואין. הנישואין נתפסים כמסגרת השומרת על
הסדר החברתי. החברה הישראלית בפרט, מקום המדינה ועד לימינו, מחנכת בנות,
כבר מהילדות המוקדמת, להיות רעיות ואימהות ולהקים משפחה לתפארת. נשים
שלא מצייתות לחוק לא כתוב זה נתפסות כמרדניות ומחוץ לקונצנזוס- נשים פגומות.
אירוע החתונה הפך בעשור האחרון לאירוע משמעותי, מתוכנן לפרטי פרטים, מושקע
ומוקפד. המתחתנים לעתיד משקיעים באירוע המון מחשבה, זמן, אנרגיות וכסף.
הרבה כסף. לעיתים ללא כל פרופורציות.
המרדף אחרי "האירוע המושלם" הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו. אך האם החתונה
המושלמת מבטיחה חיי אושר וזוגיות מוצלחת? מה קורה ביום שאחרי אירוע השיא?
למה החתונה הפכה לאירוע שצריך לעשות עליו וי בכל מחיר? ולמה אחוז גבוה של
זוגות לא צולחים את החיים המשותפים ומתגרשים זמן לא רב לאחר החתונה?
בתערוכה זו אני שואפת לבחון את השאלות והטענות הביקורתיות המועלות כאן,
לאירוע שיתכן ואיבד את הרלוונטיות שלו בעידן המודרני. בתערוכה זו, דרך דימויים
שגורים ושבירתם אבחן את האירוע במבט אבסורדי, ביקורתי ומרדני נגד המוסכמות
החברתיות. בעבודותיי אני מתבוננת מזווית קצת אחרת באלמנטים הקשורים לאירוע
החתונה, מוציאה אותם מהקשרם ומאירה אותם באור שונה.