מאיה גונן
מחוץ למים
״מחוץ למים״ היא תערוכת דיוקנאות עצמיים עם דימוי חוזר של דגים.
בחלק מהציורים, הדמות מפגינה שנאה שכלפי הדג, אלימה כלפיו, נושכת אותו, בעוד באחרים היא דווקא נאחזת בו ומגנה על עצמה בעזרתו. כמו כן הציורים נוגעים בנושא של יחסי כוחות ודינמיקה בין שני הדימויים ובמיוחד מעלים את השאלה של מי כופה את עצמו על מי.
לעיתים הדג, למרות היותו מת ושברירי, נדמה כחזק מהדמות ומכריח אל מגעו, ובמקרים אחרים הדמות מאלצת אותו לסבול.
לא רק הדמות, שהיא אני, מבטאת את תחושת העצמי - אלא גם הדג. לדגים יש קונוטציה שלילית מאוד ונתפסים כחייה חלקלקה, מגעילה, מסריחה שכולם מנסים להימנע מגע איתה. דגים נחשבים חיית מחמד נחותה מתוקף היותם טיפשים, בעלי זיכרון קצר ולא מסוגלים להביע קרבה אמיתית.
בציורים שלי, הדגים לא נמצאים במקום הטבעי או הנכון שלהם. הם לא שוחים במים אלא גוססים ביבשה, לא מותאמים לסביבה ומנסים לנשום בתוך הסיטואציה הביזארית. העבודות עוסקות גם בתחושות של חוסר שייכות יציאה מהאזור הבטוח בלית ברירה.
הדמות מישירה מבט אל הצופה כמי שמשוועת לעזרה אך לכודה במערכת היחסים הביזארית והאלימה לעיני כל. הדג מהווה גם סמל פאלי בחלק מהציורים, ומבטא תחושת חוסר אונים אל מול אינטראקציה לא רצויה ומינית.
בחלק מהעבודות הדמות עירומה אל מול כל, חשופה נגד רצונה ומנסה להתעטף ללא הצלחה. בעבודות אחרות הדמות לבושה בעשרות שכבות ועדיין מכונסת בעצמה ללא הועיל. הדגים אינם מספקים חום גוף אמיתי, אלא קור ורטיבות, וכמה שלא תנסה לשמור עליהם הם לא יהוו את מקור האהבה והמגע שהדמות נואשת לקבל.