עידו קיזלשטיין
in)vulnerability)
״פגיעוּת רגשית (באנגלית : emotional vulnerability) היא חוויה של כאב הנובעת מאי יכולת להתמודד עם דחייה, איום, ביקורת, עוינות, לחץ, טראומות וסיכונים מהסביבה האנושית. היא מייחסת למישהו בסביבה כוונה להזיק לתפיסת העצמי, לזכויות או לערך העצמי וגורמת לתגובת כאב. היא מבחינה בפרטים רגשיים המופנים כלפיה ביתר עוצמה מאצל האחרים.״
התערוכה הזו היא אינטרוספקציה - שנאה ותסכול, פחד מפגיעות וכמיהה לאינטימיות. על רגשות אשם ואי-אמון. על מנגנוני ההתגוננות שחזיתי בעצמי, והתחושות שלי לגביהן. בשבילי, פגיעות רגשית, היא מציאת העוצמה שקיימת בקבלת העובדה שלאורך החיים אנו פוגעים ונפגעים מאלו שקרובים אלינו. במקביל, בלתי אפשרי להיות פגיע בצורה מלאה כל הזמן. ככל הנראה אתה תיפגע ותפגע בסדר גודל שהלב האנושי לא יוכל להכיל. אבל גם באותה מידה אתה לא יכול להתקיים, סגור מן העולם. יש לנו תלות ביולוגית בחברה ובקהילה כי "לא טוב היות האדם לבדו"...
אז אם איזון בין השניים הוא האפשרות הבטוחה ביותר... מה זה כולל? האם אפשר לחוות רגשות כנים לאנשים מסביבך אם אתה כרוך בפחד תמידי מההשלכות שעלולות לנבוע מכך? האם אפשר לשרוף גשרים ולהפנות כתף קרה בידיעה לסבל שאתה גורם? רציתי להעלות ולעסוק בשאלות האלו בעבודות שלי.
בעבודות באים ושבים על עצמם דימויים של גילוי והסתרה, בין אם בתור סווטשרט על גוף עירום, או שכבות דבק על עיתון. כלי נשק שמאיים עלייך לשמור מרחק, או יד מלטפת שמושכת תשומת לב מראש כרות. יש לנו צורך, אם לא תלות בשליטה על איך שאנשים רואים אותנו, תופסים אותנו. הרצונות להידמות אבל לא להיחשף, להיות נוכח אבל לא מקורקע, הם אלו שרציתי לבחון. הדיכוטומיה בין חשיפה לעטיפה, תוקפניות לרגישות, ואפתיות לפגיעות. זוהי הדרך הנכונה, אם לא היחידה.